מריבה בריאה – להפוך את הלימון ללימונדה
מריבה בתוך הקשר הזוגי נשמעת על פניה כגורם המאיים על היחסים הזוגיים ועדות למשבר שסופו הרס הקשר וגירושין. אולם, בניגוד לדיעה רווחת זו, מריבה יכולה לשמש ערוץ בריא לשחרור לחצים נורמליים המתפתחים בכל קשר זוגי והיא מנגנון חשוב להגנה על היחסים ואף לחיזוקם.
מחקרים רבים עמדו על העובדה שמתיחויות בין בני הזוג עלולים לפגוע קשות לא רק באיכות הקשר הזוגי אלא שהן גם מתכון בטוח לפגיעה בריאותית ממשית בלב. זאת, בהשוואה לנשים וגברים ששהיחסים במערכת הזוגית שלהם שקטים והרמוניים.
אם כך, חיים רגועים, הבנה והרמוניה בתוך המשפחה מקרינה הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך על הבריאות הפיזית - וכמובן על הבריאות הנפשית והרגשית של בני הזוג.
מקורות המתח בקשר הזוגי
אם נשאל מהם מקורות המתח בין בני זוג, ודאי נזקוף מספר גבות, שכן קל מאד לחשוב על אינסוף עילות שיכולות להוביל למתח בחיים הזוגיים, שבהם שני בני אדם נמצאים זה במחיצת זה במשך שעות רבות, יומיום, נרדמים באותה מיטה ומתעוררים בה בכל בוקר...
ובכל זאת, כאשר מסתכלים על המקורות הברורים ביותר לייצור מתח וכעסים בין בני זוג ניתן להצביע על ה"חשוד המיידי", שהוא ציפיות לא מתואמות. ברור למדי שאנו, כיצורי אנוש, באים לקשר הזוגי עם מטענים ערכיים, תרבותיים, ציפיות, רצונות וצרכים שהם אישיים לחלוטין. אלה לא יכולים להיות לא רק זהים לאלה של בן או בת הזוג, אלא אפילו לא מתקרבים אליהם - ובמקרים רבים אף סותרים אותם לחלוטין. אלא שהרגשות הראשוניים (האהבה...) שהפגישו בין שני האינדיבידואלים מעמעמים את המציאות ויוצרים מצג שווא של התאמה – או במקרים שבהם רואים את הפערים בתפיסות ובגישות, להאמין שהכל ייפתר אחרי החתונה.
השאיפה של כל אחד מן הצדדים להחיל את עמדותיו "הצודקות" על הצד השני היא מקור בלתי נדלה לתסכולים, מתחים וכעסים שסופם התרחקות – עד כדי נתק מוחלט, אבל זאת לאחר דרך ארוכה של התייסרות וצבירת אנרגיה שלילית הפוגעת בבריאות הפיזית והנפשית.
העילות למריבות ולכעסים יכולות להיות שונות ומגוונות, אבל העיקביות שלהן יוצרת את החדירה המתמדת של רוח רעה ליחסים. מתפתח "שיח" שלילי סמוי יותר וסמוי פחות, של פגיעות הדדיות ע"י הקנטות קטנות שכביכול אינן פוגעניות כל אחת בפני עצמן, אך ברצף שיוצר הפצצה קבועה של העצבים החשופים של הצד השני, שבסופה עירעור וחירור כל אפודי המגן הרגשיים שלו או שלה.
כיצד מתיישב התיאור הזה עם ראשית הדברים שבהם פתחתי, כלומר, שמריבות הן ערוץ בריא לשיחרור לחצים? אכן סתירה לא פשוטה: כיצד יוצאים ממערבולת של מריבה קשה שבה מוטחות מילים קשות שקשה לחזור מהן, שפוגעות ופוצעות את הבטן הרכה ביותר, פוגעות בדימוי העצמי ומעמידות שני בני זוג שהתחתנו מתוך אהבה, במצב של רחמנא-ליצלן, כשני אויבים המשתדלים בכל כוחם לידות את האבנים הכבדות הפוצעות ביותר כנגד בן או בת הזוג?
אבל יש דרך לצאת מן המערבולת הזו.
המריבות, או הטענות כלפי בן או בת הזוג הן דרך נהדרת להציף את הרצונות והמאוויים שלנו מן הצד השני. יותר נכון, לזהות את ההתנהגויות והגורמים שמרגיזים או מכעיסים אותנו אצלו או אצלה.
אם לדוגמה נכנסת לחדר האמבטיה וגילית שכל הבגדים שלו פזורים על הרצפה, הרצפה מלאה במים ושערות פזורות בתחתית המקלחת או האמבטיה, התגובה הראשונה שלה תהיה מן הסתם "למה תמיד אתה זורק...", "מי לימד אותך להתנהג ככה...?" וכמובן אמירות פוגעניות אחרות. במקום זה, אם הכעס היה מתועל לשיח אחר, כמו למשל לציין "הייתי מבקשת שתשתדל לא לזרוק את הבגדים שלך על הרצפה, זה מאד מפריע לי..." וכו', התוצאה היתה הרבה יותר חיובית לגבי שניכם: בן הזוג היה מכבד (נכון זה לא קורה מיד ולא במטה קסם) יותר את הבקשה (והבלגן היה נמנע) והוא מצידו לא רואה באמירה שלך ניסיון להעליב אותו ורצון "לנהל" לו את החיים.
זוהי כמובן רק דוגמה ואולי גם לא המוצלחת ביותר שניתן למצוא, אבל הרעיון הוא שבכל מקרה, שיחה ישירה ובקשה גלויה ישירה, חסרת סרקסם וציניות, משרתת את הקשר (ואת השגת המטרה המיידית), שומרת עליו ומחזקת אותו. שיחה כזו כדאי לנהל באווירה של סיטואציה נעימה, לבד, רצוי מחוץ לבית (שיכול להצטייר כזירת התגוששות) ואם אפשר גם לאור נרות וארוחה נחמדה.
עצה חשובה בהקשר זה של מריבה "חיובית" היא גם מתי ואיך לנהל אותה. כמובן, שאם הגורם ש"הקפיץ" הוא אירוע שקרה זה עתה קשה מאד להתעלם ממנו, אבל בכל ניתן לעשות את המאמץ לחכות לרגע שבו תהיו לבד, לא בנוכחות גורם נוסף, ובוודאי לא בנוכחות הילדים כדי לדון במה שאירע – ושוב מתוך אותה גישה של "הייתי מעדיף.." או "הייתי מעדיפה..", במקום "אתה רואה, אתה עוד פעם..." – כלומר לא לפעול שוב למלכודת של הטחת האשמות, מאחר שנוצר מן הצד השני הצורך להתגוננות (וכולנו גדלנו על הגישה של ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה).
אפשר לנהל את השיח והשיג שלכם במסגרת של פעילות זוגית משותפת, שוב מחוץ לבית, כמו למשל במסגרת צעדה יומית (מומלץ מאד, גם לבריאות הפיזית), שבה האנרגיה הפיזית שמוציאים גם לא משאירה מספיק כוחות למריבה, אך יכולה לספק אווירה נינוחה והנאה ממאמץ משותף וזמן איכות שבו ניתן להחליף חוויות ודיעות על האירועים היומיומיים שבתוך שיגרת הבית לא תמיד מוצאים להן פנאי.
בכל מקרה, גם כאשר נגררים למריבה קולנית יותר או קולנית פחות, חשוב מדי להתאפק ולא לגרור לתוך המריבה את ההורים של בן או בת הזוג. המריבה היא שלכם בלבד וניהול המריבה הוא בין שניכם בלבד. כל הכנסה של ההורים לתמונה יוצר "דם רע" שקשה לנקותו.
לסיכום, מריבה יכולה להיות חבלה קשה בקשר הזוגי, אך ניהול נכון של המריבה, תיזמון, קביעת זירת המריבה ושליטה במוצא הפה, הם הגורמים שישנו את המריבה מגורם הרסני לגורם המנקז את הרעלים המצטברים בקשר המרכזי ביותר בחיינו.
